.jpg)
כל מה שטוב בלחם קימל
זה תמיד מעצבן לזרוק שאריות מזון מהמקרר, ואנחנו לא מדברים על קופסאות של כבד קצוץ שלקחנו מאמא... או צורות מקבילות של מזון סטנדרתי. אנחנו מדברים על פרוסה בודדה של פסטרמה או גבינה.ברור שההנאות הקטנות הן ללכת למעדניה ולקנות 100-200 גרם של איזה נקניק ממש יקר או גבינה טעימה, לקנות איזו פחית שימורים מוזרה בבית כולבו או ממרח/חרדל הזוי.
הבעיה שהם נערמים להם או נשארים על דלת המקרר ממתינים ליום הפרידה, במקרה הטוב הם יאכלו בעמידה ישר מנייר המעדניה, במקרה הפחות טוב הם פשוט ימצאו את עצמם בפח.
אז כמו שאמר מר' חסון: קפה שניה לפני שגולש להוריד מהאש.
גם אנחנו, שניה לפני שמתקלקל או נגזר עליו להיזרק עושים כריך.
אנחנו נגד לזרוק מזון, אומנם אנחנו לא חיים תחת תנעי צנע אבל גם לנהנתנות יש גבולות ברורים.בנסיון לייצר מקום במקרר הצפוף שלנו גילינו מלאי כזה.
מצאנו:
3 פרוסות גבינת צ'דר אנגלי2 פרוסות גבינת קברה עיזים ספרדי
5 פרוסות פרשוטו איטלקי
פחיות שימורי מלפפון כבוש (שנרכש בגרמניה)
סוף של חרדל קסיס גרגירים צרפתי (שנרכש בספרד)
הוספנו:
עגבניות מיובשותעגבניות שרי
ולחם קימל (80% מלא, 20% שיפון) אשר נאפה יום לפני בידי קונדיטור הדירה.
מפני שלא רצינו לצאת לקנות בגט או פלוט הסתפקנו בלחם קימל ביתי, אז פרסנו אותו לאורך ולא לרוחב, כך קיבלנו פרוסות ארוכות ובנוסף זה תאם את הוראות הדיאטה שלנו, כריך אחד ביום.
ההכנה:
על פרוסות לחם אחת מרחנו חרדל על הפרוסה מולה ערמנו את כל המזון, פרוסה וחצי של צ'דר אנגלי לכול אחד, כל אחד קיבל פרוסת קברה עזים ומעל הנחנו לכול כריך 2 וחצי פרוסות פרשוטו דקיקות, על זה הנחנו 4 פרוסות מלפפון כבוש (את הפחית פתחנו בפחד) אומנם תאריך התפוגה הוא בסוף 2015 אבל לך תדע מה יש שם, היה מלפפון עצום מימדים אשר התאים בול לפחית (גרמנים) ומעל הכול פיזרנו חתיכות עגבניות מיובשת ופרוסות עגבניות שרי.
חימום הכריך יצר ניגוד טעמים, הלחם הפיץ ריח קימל חריף, הקברה והצ'דר התרככו מעט ושיחררו טעמים עזים (בעיקר הקברה), מתיקות הקסיס בחרדל הורגשה אפילו יותר, הפרשוטו נהיה רך עם קצוות קריספיים עדינים, המלפפון כבוש בחומץ ולכן הריח מצויין עם הקימל והעגבניות נשארו עגבניות אבל חמימות ומתוקות.
היה טעים מאוד בליווי סיידר ובירה קלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה